ניר נחום ז״ל
ניר נולד ב־20 במרץ 1982 (כ"ו באדר א' תשמ"ב) בכרמיאל, שם גדל ובילה את ילדותו. הוא היה צנוע, אדיב, ישר ושקדן, וריכז סביבו חברים רבים בזכות חוש ההומור הציני והמשובח שלו. ני ר התאפיין בשקט, אך הוכיח את עצמו בעבודה קשה והתמדה. הוא אהב מאוד מוזיקה – בצעירותו ניגן באורגן, ובחדרו אסף אוסף מרשים של דיסקים.
ביולי 2000 התגייס ניר כלוחם בגדוד 411 ("קרן") של חיל התותחנים.
במהלך רוב שירותו הוצב ברמת הגולן, אך בעקבות האינתיפאדה הראשונה והשנייה, ניר וחבריו לצוות לקחו חלק בפעילויות מבצעיות בשטחי יהודה ושומרון. לאחר כשנתיים בגדוד, ולקראת שחרורו, מונה ניר לתפקיד רס"פ (רב-סמל פלוגתי) בסוללה — תפקיד אותו מילא במסירות רבה, וזכה להערכה רבה ממפקדיו ומחבריו ליחידה.
בתאריך 21 באוקטובר 2002 (ט"ו בחשוון תשס"ג) נהר ג ניר בפיגוע חבלני בצומת כרכור.
מחבלים, שהגיעו מכיוון כביש ואדי ערה על ג'יפ תופת עמוס בחומר נפץ, נצמדו לאוטובוס אגד בקו 841 (מטבריה לתל אביב) כשהגיע לתחנה בצומת כרכור, שם פוצצו את הרכב. בפיגוע נרצחו 14 אנשים.
ניר נסע באותו בוקר לקצרין במסגרת משימה, בתוקף תפקידו כרס"פ, והיה בדרכו חזרה לבסיסו הסמוך ליישוב שקד.
אביחי נחום ז״ל
אביחי נולד ב־10 ביולי 1988 (כ"ה בתמוז תשמ"ח) וגדל, כמו אחיו הגדול ניר, בעיר ילדותם כרמיאל. אביחי היה ילד רגיש, אהוב וחברותי. הוא אהב לעזור ולחגוג את החיים, ותמיד היה אחראי לארגון המסיבות עבור החברים ובני המשפחה, תוך השקעת מחשבה ותכנון כדי לשמח את הסובבים אותו.
אביחי, שהיה קרוב מאוד לניר, חש כאב העמוק על האובדן של אחיו בעודו בגיל ההתבגרות. למרות הכאב, הוא אסף את כוחותיו והפך למקור כוח עבור משפחתו. כמו כן, עסק רבות בהנצחת אחיו ניר ז"ל, באמצעות כישוריו בעריכת סרטים, צילום וכתיבת טקסטים.
בהמשך, אביחי רקד ריקודים סלוניים בלהקת כרמיאל ובלט בכישרונו, כשאיגד סביבו את חברי הלהקה.
בהתקרב מועד הגיוס, אביחי ויתר על עתודה צבאית והחליט להתגייס למסלול קצונה ייעודי לחיל השלישות, בתאריך 11 בפברואר 2007. לאחר סיום הטירונות, החל את קורס הקצונה הייעודי. במהלך קורס זה, ביקש אביחי להסתפח לחטיבת הנח"ל, כחלק מרצונו בסיום הקורס לסגור מעגל ולהיות קצין שלישות בגדוד שבו שירת אחיו ניר ז"ל — גדוד תותחנים 411 ("קרן"). כיוון ששירת ביחידה מבצעית, נדרש אישור חתום מהוריו.
בתאריך 18 ביוני 2007, ארבעה חודשים לאחר גיוסו, אביחי נהרג בתאונה צבאית במהלך שירותו בחטיבת הנח"ל. התאונה נגרמה כתוצאה מרשלנות פיקודית והובילה לתוצאה קטלנית.
ההנצחה
לאורך השנים, המשפחה והחברים של ניר ואביחי בחרו להנציח את זכרם בדרכים רבות ומרגשות – בצעדות, מסעות, כתבות עיתונאיות, פרויקטים חינוכיים, טקסים אישיים וקהילתיים. כל אחת מהיוזמות הללו מספרת סיפור של אהבה, השראה, וחיים שנמשכים גם אחרי.
בדף זה תוכלו למצוא תיעוד של רגעים מההנצחות שנעשו – תמונות, קטעי
עיתונות, וסיפורים שממשיכים לשמר את רוחם של ניר ואביחי.
בנוסף, תוכלו לבקר באנדרטאות שהוקמו לזכרם בכרמיאל – מקומות שמזמינים לעצור לרגע, לזכור ולחוות:
אנחנו מזמינים אתכם גם להצטרף לקבוצת הפייסבוק שהוקמה לזכרם – קהילה חמה ומכילה, שבה משתפים זיכרונות, תמונות, עדכונים על יוזמות ואירועים, וממשיכים להרגיש ביחד.
אם ברצונכם להנציח את ניר ואביחי בדרך שלכם – בין אם זה סיפור, מכתב, יוזמה, תמונה או כל דרך אחרת – נשמח מאוד לשמוע מכם.
ביחד, נמשיך לספר את הסיפור. להחיות את הזיכרון ולהפוך אותו לנוכח ומשפיע.
הדרך שבה חיו, הבחירות שעשו, הערכים שהאמינו בהם – כל אלה ממשיכים איתנו גם עכשיו.
צניעות
ניר בלט בצניעותו.
הוא לא התבלט במילים או במעשים רועשים, אלא עשה את שלו בשקט ובמאמץ.
אביחי לא חיפש להעמיד את עצמו במרכז,
אלא זכה לאהבה בזכות האופי החברותי והרגיש שלו.
רעות ואכפתיות
אביחי הראה אכפתיות רבה כלפי סביבתו,
תמיד דאג לשמח אחרים, בין היתר על ידי תכנון מסיבות.
ניר בלט באדיבותו, באופן ששיקף את את האכפתיות שלו לסביבה הקרובה.
בין היתר, בבוקר הפיגוע נסע במיוחד מהבסיס בצפון השרון עד לרמת הגולן
בכדי לדאוג לחבריו בצבא ולמלא את תפקידו כרס"פ.
אחריות, מוטיבציה והתמדה
התמדתו של ניר והיכולת להוכיח את עצמו במאמצים שקטים ובלתי נראים כלפי חוץ מדגימים את המוטיבציה וההשקעה הרבה שלו.
נוסף על כך, ניר לקח חלק בפעילויות מבצעיות בשטחי יהודה ושומרון במסגרת המאמץ למניעת פיגועים באזרחי ישראל באותה העת, אך לבסוף נהרג מפיגוע חבלני.
אביחי ויתר על מסלול העתודה ואף תחילה על החלום להתגייס בתור לוחם לצה"ל אך בחר להמשיך את דרכו של אחיו בדרכו שלו, כקצין שלישות בגדוד שבו שירת ניר ז"ל.
מדובר בהחלטה בוגרת, על אף התוצאות הטרגיות, של לקיחת אחריות והצבת מטרה.
אומץ ויכולת להתמודד עם אובדן
אביחי, שהיה קרוב מאוד לאחיו ניר ז"ל, חש את כאב האובדן העמוק
ולמרות זאת אסף את כוחותיו והיווה עמוד התווך של המשפחה.
זאת באופן המראה על אומץ פנימי ויכולת להתמודד עם כאב אישי.